הנאשם מזוכה מעבירת קשירת קשר לעוון לפי סעיף 499 (א) (2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
1. כתב האישום מייחס לנאשם ארבעה אישומים, שלושה מהם מייחסים לו עבירות ומעשים אותם נטען כי כיוון כנגד חותנו. בחלקו הכללי של כתב האישום נטען כי בין הנאשם לבין חותנו, דוד אליאספור (להלן: אליאספור), קיים סכסוך, בין היתר על רקע גירושיו של הנאשם מאשתו, היא בתו של מר דוד אליאספור. עוד נטען בחלק הכללי כי מעשיו של הנאשם כלפי אליאספור נעשו באמצעות מרדכי בוחבוט (להלן: בוחבוט) שהנו חברו של הנאשם מזה שנים רבות, ובתקופה שקדמה להגשת כתב האישום, בוחבוט אף שימש כנהגו האישי של הנאשם. בוחבוט מצידו, כך נטען, ביקש להוציא לפועל את הקשר אותו קשר עם הנאשם, באמצעות יצחק אדרי (להלן: אדרי), אשר בשלב שלאחר ביצוע העבירות המתוארות באישום הראשון, שימש כסוכן משטרתי.
2. האישום הראשון מייחס לנאשם עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק) ועבירה של הצתה לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק. נטען כי הנאשם החליט להצית את רכבו של אליאספור ואת רכבה של אשתו של אליאספור, ובשל כך סיכם עם בוחבוט כי ההצתות יבוצעו תמורת סך של 7,000 ש"ח שישלם הנאשם. בהמשך, ולצורך הוצאה לפועל של הקשר, קשר בוחבוט עם אדרי להצית את כלי הרכב, תמורת חלוקת הסכום הנ"ל ביניהם. ביום 23/6/10, בסמוך לשעה 12:00 הגיעו השניים בסמוך לביתו של אליאספור, על מנת להכיר את השטח ולתכנן את אופי ביצוע ההצתה. באותו מועד, בשעות הערב, אסף בוחבוט ברכבו את אדרי לכיוון ביתו של אליאספור, כשברכב שלושה בקבוקי דלק, כפפות גומי וכובע. אדרי החביא את הציוד האמור בין העצים, סמוך לביתו של אליאספור, אולם עקב הפרעה שהייתה בסמוך, החליט שלא לבצע את ההצתה באותו מועד. מספר ימים לאחר מכן, ביום 27/6/10, לאחר חצות, שוב אסף בוחבוט את אדרי ברכבו, והשניים נסעו לבית המתלונן. נטען כי בעוד בוחבוט ממתין לאדרי ברכבו בסמוך, יצא אדרי מהרכב, לקח את בקבוקי הדלק שהוסתרו בסמוך והצית את שני כלי רכבו של אליאספור. בעקבות כך גם הוצתה פרגולה הנצבת בכניסה לבית. נטען כי הנאשם העביר לאדרי, באמצעות בוחבוט, סך של 2,500 ש"ח וסך של 1,000 ש"ח היה אמור להיות משולם בהמשך.
3. האישום השני: מייחס לנאשם עבירה של קשירת קשר לפי סעיף 499 (א) (2) רישא לחוק. נטען כי בסמוך ליום 22/8/10, על רקע הסכסוך בין הנאשם לבין אליאספור, קשר הנאשם קשר עם בוחבוט לזרוק רימון רסס לעבר ביתו של אליאספור על מנת להפחידו. בתאריך הנ"ל, בוחבוט קשר קשר נוסף עם אדרי לזריקת רימון הרסס. סוכם כי אדרי יזרוק את רימון הרסס עוד באותו שבוע, על מנת להפחיד את המתלונן, זאת בתמורה ל - 7,000 ש"ח. העבירה לשמה נקשר הקשר לא יצאה לפועל, זאת בשל הקושי להשיג רימון רסס.
4. האישום השלישי
: בגדר אישום זה, נטען כי הנאשם קשר קשר עם בוחבוט לתקיפתו של אליאספור לחבול בו חבלה חמורה, עד כדי אשפוזו, זאת תמורת 10,000 ש"ח. לשם כך נועד בוחבוט ביום 18/11/10, עם אדרי, זאת לצורך ביצוע התקיפה באמצעות מוט ברזל, ובתמורה לחלוקת הסכום הנ"ל ביניהם. נטען כי בוחבוט הנחה את אדרי כיצד והיכן לבצע את התקיפה, באופן שיגרמו לאשפוזו של אליאספור בבית חולים. נטען כי מאחר שאדרי שימש סוכן משטרתי, לא יצאה המזימה אל הפועל, וחלף זאת, ובאישור המשטרה, ניקב אדרי את צמיגי מכוניתו של אליאספור. העבירה המיוחסת לנאשם בגדר אישום זה הנה קשירת קשר לפשע.
5. האישום הרביעי: אישום זה מייחס לנאשם עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973. נטען כי ביום 12/1/11, הנאשם החזיק בביתו סם מסוג קוקאין במשקל של 5.6 גרם, המחולק לשתי שקיות אטומות.
6. בתשובתו לאישום, כפר הנאשם בכל המיוחס לו בגדר ארבעת האישומים. באשר לשלושת האישומים הראשונים, הנאשם לא הכחיש כי היו מתחים בינו לבין אליאספור על רקע גירושי הנאשם מבתו של אליאספור. באשר לאישום הרביעי, הנאשם אינו חולק על כך שבחיפוש שעשתה המשטרה בביתו נמצאו סמים, כמפורט בכתב האישום, אולם הוכחש שהסמים הוחזקו בידיעתו או בהסכמתו ונטען כי אין מדובר בסמים שהיו שייכים לו.
7. מארג הראיות עליהן נסמכת המאשימה הנו מארג מורכב וסבוך. המאשימה אף מבקשת להסתייג ממקצת דבריו של עד מרכזי מטעמה, הוא בוחבוט. לפיכך יבוא פירוט לראיות המאשימה, פירוט אשר יש בו לסייע בהצפת האמת מתוך כלל הראיות, שכן יש צורך להתייחס בזהירות רבה לעדותם של בוחבוט ואדרי, שניהם פעילים במים העמוקים של הפעילות העבריינית ולכל אחד מהם אינטרסים וסדר יום משלו.
8. העד המרכזי מטעם המאשימה, הנו מוטי בוחבוט, אשר כאמור היה חברו של הנאשם ואף עבד עבורו כנהגו האישי בחודשים שקדמו לאירועי כתב האישום. לטענת המאשימה אין מדובר בעד "שגרתי" אלא במי שיש לו אינטרס להגן על הנאשם ועל כן המאשימה הפנתה, עוד בטרם שמיעת עדותו, לכך כי תבקש לפלג את דיבורו של בוחבוט. אין מחלוקת כי לא התקיים קשר ישיר בין הנאשם לבין אדרי ולא נטען להיכרות בין השניים. עוד יש לציין כי בשעת מתן עדותו, בוחבוט ריצה עונש מאסר, בין היתר בנוגע עם אירועים מסוימים בכתב האישום, ובוחבוט אינו מתכחש לכך שביקש מאדרי לפעול כנגד אליאספור. בראשית עדותו בבית המשפט סיפר בוחבוט אודות מניעיו: "אני הפעלתי את הסוכן איציק אדרי כדי לפגוע באליאספור להצית לו את הרכב... על רקע שהוא התחיל עם אחותי... זה פגע בי וזה כאב לי והחלטתי שאם בן אדם בעל מעמד כזה, שיש לו כסף שמנצל בחורות שעובדות, מנצל את המצב, היא הייתה גרושה. אז החלטתי לפגוע בו" (עמ' 16 לפרוט'). בוחבוט לא הכחיש את היכרותו ארוכת השנים עם הנאשם (בוחבוט הנו כבן 45), השניים מכירים כ - 15 שנים. בעבר היה לבוחבוט עסק של עבודות אלומיניום והוא ביצע עבודות אלומיניום שונות בפרויקטים אותם בנה הנאשם כקבלן בניין. עוד הוסיף, כי בעתות מצוקה ובמועדים שונים, הנאשם היה מסייע לו כספית, ולאחרונה בוחבוט אף שימש כנהגו האישי. באשר לאירוע נשוא האישום הראשון, העיד בוחבוט כי ביקש מאדרי להצית את רכבו של אליאספור. בתחילה נעשה סיור להכרת השטח, לאחר מכן סיור לתכנון האירוע, במהלכו הוסתר ציוד ההצתה והוא הסביר כי ההצתה נדחתה מאחר שבסמוך נוצרה הפרעה עקב אנשים "שעשו על האש". לאחר מכן הוא שלח את אדרי לבדו לבצע את ההצתה, וכך היה. בוחבוט העיד כי הנו חברו של אדרי מזה כשנים, השניים גם ריצו עונשי מאסר יחדיו. בוחבוט פירט כי הציוד, שנלקח לצורך ביצוע ההצתה, כלל כפפות, כובע וג'ריקנים של דלק. עוד הוסיף כי בקשתו מאדרי הייתה כי אדרי יצית רכב אחד בלבד, אולם אדרי הצית שני רכבים ואמר לו: "נתתי לך בונוס אחד" (עמ' 19 לפרוט').
9. בעדותו בבית המשפט ציין בוחבוט כי הציע לאדרי סכום כסף תמורת הצתת המכוניות (סך של 5,000 עד 10,000 ש"ח), בוחבוט לא זכר לומר את הסכום במדויק (עמ' 20 לפרוט'), כאשר הסיכום היה כי הכסף ישולם לאחר הביצוע. לדבריו, הוא הציג לאדרי את "המשימה" כ"עבודה שהתקבלה", כאשר השניים יחלקו ביניהם את הסכום שיתקבל מהמזמין. לדבריו של בוחבוט, הוא הציג עצמו כאיש ביניים למרות שהוא עצמו היה המזמין, זאת על מנת לגרום לכך שאדרי יקבל מחיר מופחת תמורת שרותיו, שכן לכל "עבודה" ממין זה קיים תעריף בשוק העברייני, ובדרך של הצגת העבודה כהזמנה של צד שלישי, כאשר שניהם יתחלקו בסכום שיתקבל, יעלה בידו לשלם רק מחצית משוויה של "עבודה" כזו (עמ' 21 לפרו'). באשר לרעיון לפגוע באליאספור באמצעות לום ברזל, העיד בוחבוט כי רעיון זה עלה במוחו כשבוע ימים לאחר ההצתה, כאשר ראה שאליאספור נוסע ברכב חדש, ועלה בקרבו צורך בנקמה: "המחשבה שלי הייתה ככה, כזאתי זדונית, לפגוע בו נפשית, זאת אומרת פיזית, ואז הצעתי לאשפז אותו לאיזה שבוע שבועיים... לפגוע בו עם כמה מכות לום... התכנון היה לחכות לו ליד הבית ואיך שהוא יוצא לתקוף אותו...". דברים אלו נאמרו על ידו לאדרי, וגם לגבי ביצוע מהלך זה הוצע על ידו לאדרי סכום כסף.
10. בוחבוט הסביר עוד כי "המציא" מזמין עבודה דמיוני, מאחר שביקש שאדרי יחשוב: "שיש מישהו שעומד אחרי עם הרבה כסף... אז אמרתי יש מישהו בירושלים שעומד עם הרבה כסף אחרי. נעשה את העבודה. יש עוד הרבה עבודות. יש עבודה עם הכנופיה הירושלמית... כי הוא כל הזמן חיפש עבודות... אז אמרתי לו יש עוד הרבה עבודות. יש אנשים שעומדים אחרי עם הרבה כסף לבצע, זה היה כדי לתמרץ אותו, אבל בסך הכל זה היה שלי. זה התמרון שלי. איך אומרים, כדי להלהיב אותו כי הוא יודע שאני בסך הכל נהג. אם אני שולח אותו למשימות כאלה אז אני אין לי את האמצעים" (עמ' 23 לפרו'). לאורך עדותו, עמד בוחבוט על כך שהוא זה שעמד מאחורי האירועים ולא איש אחר, ואם הזכיר אנשים אחרים כעומדים מאחורי האירועים, היה זה לצורך התרברבות, והוא עמד על כך גם בחקירותיו במשטרה, אף שחוקריו הציעו לו להפליל את הנאשם, באופן שיביא להקלה בעונשו (עמוד 23 לפרו').
בוחבוט אישר כי במשפטו שלו הוא אכן אמר, שעה שדיבר עם אדרי, כי הבקשות לביצוע המעשים באות מהנאשם, תוך שאין מחלוקת כי תשובתו במשפטו הייתה: "נכון שאמרתי ככה לסוכן, אבל לא בגלל ששי הוא שהזמין את ביצוע העבירה, אלא בגלל שאני רציתי שהוא יחשוב כך. כדי שיחשוב שיש מישהו שעומד מאחורי ושיש עוד הרבה עבודות עם כסף" (עמ' 28 לפרו'). לדברי בוחבוט בעדותו, בראשית חקירותיו במשטרה, שמר על זכות השתיקה או הכחיש את המעשים שיוחסו לו, אולם, משעה שהושמעו לו ההקלטות בינו לבין אדרי, הוא החליט להודות (הוא אף הכחיש בתחילה את היכרותו עם אדרי). כאמור, בוחבוט עמד על כך כי המניע לרצונו לפגוע באליאספור, עקב הפגיעה שפגע אליאספור באחותו בכך שהוא "התחיל איתה":"אני בשביל אחותי מסוגל לעשות הרבה מעבר לזה" (עמ' 41 לפרו'). לדבריו, אחותו סיפרה לו על האירוע, מיד לאחר שסיימה את עבודתה אצל אליאספור. בוחבוט הדגיש כי לא אמר לאדרי את הסיבה האמיתית לרצונו לפגוע באליאספור: "לא נתתי לו את הסיבה האמיתית. כי לא רציתי לפגוע בכבוד אחותי בקטע שכל כך אינטימי... גם לא רציתי שאם יידע את הסיבה האמיתית, הוא היה הולך על יותר גרוע, הוא היה מפרק אותו" (עמ' 49 לפרו'). לגבי שיחתו עם אחותו, אמר בוחבוט: "שאלתי אותה למה עזבת את העבודה, ואז היא אמרה שבעל הבית שלה ניסה להתחיל איתה. אמרתי לה מה היה בדיוק? היא אומרת ניסה, הוא אמר לי תרקדי איתי, הוציא יין. לרקוד טנגו וכל זה. אז אני הבנתי ממנה שהיא מתמצתת את מה שהיה טנגו ויין. זה לא נשמע לך יותר מידי מהודר כזה כמו שהיא אמרה, ואז היא אמרה לו תעזוב, אל תתעסק איתי. ואז היא עזבה, הזיזה לו את הידיים והלכה ועזבה את העבודה"(עמ' 54). בוחבוט הוסיף כי היה סבור שאחותו תמצתה את דבריה בכוונה על מנת שלא יכעס יותר מידי ולא סיפרה את מה שהיה "בחדרי חדרים": "אולי היה משהו יותר אגרסיבי. אולי היה משהו יותר אינטימי" (עמ' 55). לגבי זהותו של אותו אדם, אמרה לו אחותו כי מדובר "בחמו של שי שעבדת אצלו".
11. בוחבוט אישר בעדותו כי בתקופה ששמע על האירוע בין אליאספור ולבין אחותו, הוא לא עבד כנהגו של הנאשם. בוחבוט לא חלק על כך כי מדובר באירוע שהתרחש לפני כשנתיים או שלוש שנים וכי הוא שמע על האירוע לפני שנתיים או שלוש שנים ומאז שמר את הדברים בליבו. ההתעוררות החלה לאחר שהחלה מסכת פגיעות אצל אחותו, שכללה שריפת רכבה ליד ביתה, ואף שהיה ברור לו כי אין קשר בין אותן הצקות לבין מעשיו של אליאספור, הוא החליט לפעול גם כנגד אליאספור, זאת על מנת להראות לעצמו כי הוא יכול להגן על אחותו. לכך נלוותה האפשרות להסתייע באדרי: "כשהתחלתי להיות בקשר עם הסוכן הסמוי וראיתי שיש מי שיבצע את הדברים אז התחלתי לפעול" (עמ' 59). בהמשך הוסיף בוחבוט כי היה עד לסכסוך בין הנאשם לבין אשתו ואביה ועובדה זו "הציתה לו" את הרעיון לפגוע בו (עמ' 60 לפרו'). יוער כי הקושי בקבלת הסברו זה של בוחבוט, נעוץ, בין היתר, בדברים שאמר במו פיו באותו הקשר: "איך תפסתי את זה? איך קיבלתי את זה? שמישהו מנסה להתחיל עם אחותך, זה מעורר בך זעם... זעם נקמה לנקום בבן אדם כזה שמנצל את המעמד הכספי שיש לו ואת כל שהיא עובדת אצלו, אישה חד הורית, אמא לשלוש ילדים. והיא באה לעבודה והוא מנסה להתחיל איתה בגלל שהיא זקוקה לעבודה. הוא מנסה לשלוח ידיים, אז איך תגיבי? זה עורר בי זעם מתוך הלב, כעסתי והחלטתי לעשות את מה שעשיתי עד עכשיו" (עמ' 60). מדובר בהסבר מוקשה של בוחבוט, שכן מדוע המתין פרק זמן כה ארוך בין שנתיים לשלוש שנים עד לביצוע הנקמה, כאשר הסברו הנו כי הנקמה בוצעה בשלב בו הכיר את אדרי ורק הוא יכול להשתמש בו כזרוע ביצועית. דברים אלה מוקשים גם מהטעם שבוחבוט העיד על עצמו כמי שריצה עונשי מאסר בעבר ומפליא הדבר שרק אדרי היה זה שיכול לחבור אליו, להוציא לפועל את נקמתו, בגין מעשה שעורר בו זעם כה רב. לכך תבוא התייחסות בהמשך.
12. לעניין "ההתרברבות", עניין עליו נשאל אדרי ארוכות, הן בחקירתו הראשית ובעיקר בחקירתו הנגדית, אמר בין היתר: "התרברבתי כי רציתי שיחשוב שיש מישהו מאחורי ולא בגלל ששי אמר לי. שי לא אמר לי. אני רציתי שיחשוב כך כדי שיחשוב שיש מישהו שעומד מאחורי עם הרבה כסף... אמרתי לו שאני קשרתי לכנופיה הירושלמית וליוסי מלכה. התרברבתי כשאמרתי שאני קניתי נשק בחמישים אלף שקל... התרברבתי שאמרתי שאני אביא אקדח עם משתיק קול משטרית, וכל אלה התרברבויות חסרות בסיס. כמו הם לגבי שי" (עמ' 65 לפרו'). אין חולק כי שמו של הנאשם עלה פעם אחת בלבד במסגרת ההתרברבויות (ראה שיחה מיום 1/11). בוחבוט הסביר זאת כי אין צורך להתרברב בשם שולחו פעמים רבות, ודי בפעם אחת.
13. בוחבוט החל לעבוד כנהגו של הנאשם לאחר שנקלע להליכי פשיטת רגל. הנאשם פגש בו באקראי, ולאחר ששמע כי בוחבוט מחוסר עבודה, הוא הציע לו לעבוד כנהגו. בוחבוט שימש בתפקיד זה מספר חודשים עובר למעצרו של הנאשם. על תפקידו אמר: "בא בבוקר, אוסף את הדואר. הולך אוסף אותו. הולך למפגשים. אם זה הילדים שלו היו אצלו, הייתי אוסף את הילדים, מביא אותם מהבית ספר לוקח אותם לבית הספר... לא הייתי מבלה איתו... הייתי עושה את כל מה שצריך נהג. כל דבר... גם מבשל להם...", ועוד הוסיף: "אז את עובדת עם בן אדם 24 שעות, זה מהבוקר עד הלילה, אתה נקשר אליו גם אם תרצה או לא תרצה, חוץ מזה שיש לנו את ההיכרות שעבדתי איתו אז.. הרגש שלך הוא רגש חזק בעצם" (עמ' 71 לפרוט'). בוחבוט אישר כי אמר באחת מחקירותיו במשטרה (12/1), כי ילך עם הנאשם באש ובמים, אולם הוא הבהיר כי מדובר בכל מה שנוגע לעבודה בלבד. הוא אישר כי הנאשם היה נדיב אליו, כי בחקירתו במשטרה אמר על הנאשם כי הוא הרימו מאשפתות ושיקם אותו. באשר לסמים מושא האישום הרביעי, אמר בוחבוט, זאת לאחר שהובטח לו במהלך עדותו כי לא יעשה שימוש כנגדו בדברים שיאמר בעדותו: "הסמים קודם כל הם שלי, אני הייתי צריך לספק אותם לסוכן סמוי... ללא תמורה, עליתי עם זה לירושלים. אני דיברתי עם הסוכן עשרה ימים קודם לפני זה, הוא היה אצלי בבית, הוא ביקש ממני, בגלל שהוא יוצא לטיול לצפון עם חברה שלו... הוא רוצה להתפנק ושאני אדאג לו... שאני אדאג לו לקריסטל... ואני עליתי עם הסמים האלו לירושלים כי הייתי מחכה לטלפון ממנו שיגיד לי מתי להביא לו את זה, אז בגלל שבאותו יום הייתי צריך לשמור על הילדים של שי, הוא ביקש מאשתי שגם אני אשן אצלו בבית ואשמור על הילדים... שמתי את זה בתוך הג'קט שלו בחדר הארונות והלכתי והבאתי את הילדים מבית הספר. אספתי אותו, אספתי את הילדים, ביחד הלכתי לסופר, ואז נעצרתי..." (עמ' 74 - 75 לפרו'). אין מחלוקת כי גרסתו של בוחבוט באשר לסמים בצורתה זו, נאמרה לראשונה בעדותו לפניי (עמוד 76 לפרו'), והיא לא נאמרה במשטרה, אף לאחר שהתוודה על מעשים אחרים. בוחבוט הוסיף כי הסם היה מחולק לשתי שקיות, כל אחת במשקל של שישה גרם. לבוחבוט הייתה גישה חופשית בביתו של הנאשם. הוא החזיק במפתחות הבית, גם לאשתו (של בוחבוט) הייתה גישה חופשית (עמ' 109 לפרו').
עדותו של אדרי יצחק
14. עדותו של אדרי בבית המשפט לפניי, באה יומיים לאחר שנדון למאסר עולם בגין עבירת רצח. אדרי סירב בתוקף להשיב לכל שאלה שהיא, אולם הוא עמד על כך שהוא אינו מכיר את הנאשם ומעולם לא ראה אותו. על כן הוגשו אמרותיו במסגרת סעיף 10 א' לפקודת הראיות (ת/28 - ת/41). אמרותיו כוללות הודעות שמסר למפעילו בעקבות מפגשים או שיחות טלפון עם בוחבוט (ת/30 עד ת/39) ותמלילים והקלטות של אותן שיחות (ת/9 עד ת/17 ו-ת/40-41). חלקן המשמעותי הנו בגדר עדויות מפי השמועה וחשיבותן בדברים שאמר בוחבוט, ואשר בעיקרם חופפים לעדותו בבית המשפט.
אשתו של מוטי בוחבוט - שרית בוחבוט
15. הגב' שרית בוחבוט נחקרה אודות הסמים שנמצאו בבית הנאשם. בחקירתה נאמר לה כי הנאשם טען כי היא הטמינה את הסמים בביתו. לדבריה היא אינה משתמשת בסמים ולא ראתה את הסמים. באותה תקופה היא עבדה בביתו של הנאשם בעבודות משק בית, זאת לתקופה של מספר חודשים. היא עבדה עבורו אף בזמן עדותה. עם מוטי בוחבוט היא חיה מזה כעשרים שנה. היא לא החזיקה במפתח ביתו של הנאשם, אלא נכנסה לדירה באמצעות מפתח שהחזיק בעלה, מוטי בוחבוט. היא אישרה כי בעלה סייע לנאשם גם בטיפול בילדיו ולעיתים אף לן בביתו.